<h1>שאילתות פרשת קדושים שאילתא צ"ח</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
שאילתא דאילו מאן דאית ליה ארעא כי חציד לה מיחייב לשייורי פיאה לעני ולגר ולוקטא דנתר בעידנא דחציד דכתיב ובקצרכם את קציר ארצכם וגומ' וכמה שיעורא דפיאה כדתנן [פיאה פ"א] אין פוחתין לפיאה אחד מששים [חולין קל"ז:] רב ושמואל דאמרי תרויהו פיאה בששים ראשית הגז בששים תרומה בששים ולקט כמה הוי שיעורי' דכי נתר בעי למישבקיה לעניי כדתנן [פאה פ"ד] שתי שבלי' לקט שלש אינן לקט והי נינהי מיני דמיחייבין בפאה כדתנן [פאה פ"א שבת ס"ח. פסחים נ"ו: נדה נ'.] כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפיאה אוכל למעוטי ספיחי אסטס וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידוליו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק אבל שומים ובצלים כיון דחזו לבשולינון ומינטרי אע"ג דבשעתיה קא אכיל להו חייבין דתנן [פאה פ"ג מ"ד חולין קל"ז.] מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומ' נותן פיאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרי' מאחד על הכל ופיאה לעניי ולקט לעניי [חולין קל"א: ועי' פרש"י ד"ה אין בהם וכו'] ולית ליה לבעה"ב טובת הנאה בגוייהו למיתן לעניא דניחא ליה מ"ט תעזוב כתיב בהו ומאן דרויח במאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני דתנן [פאה פ"ח מ"ח] מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני ודאי אייאוש עניי מינייהו אישתרו לכולי עלמא דתנן [פאה פ"ח תענית ו': ב"מ כ"א:] מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו עניים בכרם ויבואו בזיתים עד שתרד רביעה שנייה [תענית וב"מ שם] מאי נמושות רבי יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי. ברם צריך למימר אילו היכא דזרע במדבר דאי שביק לקט שכחה ופיאה ליכא עניים דשקלין ליה ואי שביק אתו ציפרי שקלי ליה מי מחייב למישבק אי לא מי אמרינן לעני ולגר כתיב ולא לעופות או דילמא תעזוב יתירא כתיב לרבות הני ותיפוק לי דהוה ליה ייאוש כיון דלא ידעין [ב"מ כ"א:] ייאוש שלא מדעת הוא ולא הוי ייאוש ת"ש [חולין קל"ד:] דלוי זרע בכישור לא הוו עניים למשקל לקט שכחה ופאה אתא לקמיה דרב ששת אמר ליה תנינא לעני וגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים איתיביה אין מביאין תרומה מגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב ואם אין שם כהן שוכר עליהן ומביאן מפני הפסד תרומה אמר ליה שני תרומה דטבילא ולא סגי דלא מפריש ליה והרי מתנות דלא טבילן ותניא מקום שנהגו לפשוט את הראש לא יפשוט את הלחי למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן אמר ליה [ב"מ י"א:] שני הני דנתינה כתיבה בהו אלא האי תעזוב יתירא דכת' למה לי [ב"ק כ"ח. צ"ד. נדרים מ"ד: תמורה ו'. נדה נ"א.] למפקיר את כרמו ולשחר השכים ובצרו וכן הילכתא.
